בענין השתלת שחלות לאשה שאין לה שחלות ב"ה , בו מציע שאלה ידוע אם מותר להעביר שחלה מאשה בריאה על ידי ניתוח, ולשתלו א מכתבו קבלתי ovary באשה שאין לה שחלה, או שאין שחלתה פועלת פעולתה כדי להוליד על ידה (ונקרא בלשונם ), ושואל אם כבר עשו כזאת ואשה המקבלת הרתה וילדה מי נחשבת אם הולד, בעלת transplant השחלה שנולד בה השחלה עם ביציותיה, או מי ששתלו השחלה בקרבה והרתה וילדה הולד. וכותב ששואל השאלה מפני שנוגע עכשיו למעשה לידידו וריעו שאי אפשר לו להוליד מאשתו, אם לא נתיר לו לעשות ההשתלה של שחלה באשתו. האמת אגיד, שלא ידעתי למה פנה אלי מאחר שכבר דנו בזה גדולי ישראל, מהם שאסרו השתלה זו בהחלט, ודנו שבעלת השחלה היא האם של הולד שנולד מהביצית שבא מהשחלה שנולד עמה, מהם שהתירוהו ודנו שאחר ששתלו השחלה באשה אחרת ומקבל חיות שם אין להאשה בעלת השחלה שייכות למה שנולד משחלה שלה, ומהם שדנו את זה כספק. אעפי"כ אמרתי להשיב אולי ימצא באפרקסתא דעניא מה שלא נמצא במק"א, ויהיו חלקי בהצלת קדושת ישראל. ולא אאריך בהצעת עיקר פעולת השחלה אלא כפי הצורך להבנת יסוד השאלה, והוא דכל נקבה נולדת ), וכשבוגרת הילדה CELLS עם שני שחלות שבה מאות אלפים או יותר חתיכות קטנות למאוד (הנקראים מתגדלים הסעל"ס (הנקראות בלשונם ביציות) ומדי חודש בחדשו יורדת הביציות מן השחלות למקום ששם עלולים להקליט בזרע האיש, וכשמתחברת עם זרע האיש מתהוה עיבור. והשאלה הוא אם מותר לשתל שחלה מאשה בריאה ששחלתה ראוי ללדת, בתוך אשה שאין לה שחלה, או ששחלה שלה אינה פועלת כסדר העולם, ואינה יכולה להמציא ביצית הראויה להוליד מאיזה טעם שהוא, ומה הדין אם אכן שתלו שחלה מאשה עם הביציות שנוצרו בה באשה אחרת, למי מתייחס הולד הנוצר מהריון ולידת המקבלת להיות אמו האמיתית של הילד או הילדה, ונפקא מינה מזה לענין הרבה דיני התורה שהם חיובי הבן להאם, וביותר לדיני עריות אם אחותה או שאר קרובות של בעלת השחלה הם התורמות, והם באיסור ערוה על בעל של האשה המקבלת. עוד שאלה יותר חמורה, אם בעלת השחלה היא אשת איש או ערוה שהיא אסורה לבעלה של המקבלת השחלה, אם יש לחוש לממזרות לדעת הפוסקים שאם מערבים זרע גבר עם זרע אשה שהיא ערוה לו, אף בלא ביאת איסור הוי הולד ממזר, ועכ"פ השאלה נוגע לדברים חמורים שבחמורות. מכיון שקיבלתי שאלה זו מכמה רבנים לא כתבתי מי הוא השואל. א מנחם זכרי' זילבער אב"ד פריימאן וראב"ד דהתאחדות הרבנים מח"ס שו"ת מאזני צדק RABBI MENDEL SILBER 626 Wythe Pl. #10D Brooklyn, NY 11249 718-387-5323 בענין השתלת שחלות לאשה שאין לה שחלות ב"ה מכתבו קבלתי א , בו מציע שאלה ידוע אם מותר להעביר שחלה מאשה בריאה על ידי ניתוח , כדי לשתלו ב אשה שאין לה שחלה , או שאין שחל ת ה פועלת פעולתה כדי להוליד על ידה (ונקרא בלשונם ( ovary transplant ו שו אל אם כבר עשו כזאת ואשה המקבלת הרתה וילדה מי נחשבת אם הולד, בעלת השחלה שנולד בה השחלה עם ביציותיה, או מי ששתלו השחלה בקרבה והרתה וילדה הולד. וכותב ששואל השאלה מפני שנוגע עכשיו למעשה לידידו וריעו שאי אפשר לו להוליד מאשתו , אם לא נתיר לו לעשות ההשתלה של שחלה באשתו. האמת אגיד, שלא ידעתי למה פנה אלי מאחר שכבר דנו בזה גדולי ישראל, מהם שאסרו ה שתלה ז ו בהחלט , ודנו שבעלת השחלה היא האם של הולד שנולד מהביצית שבא מהשחלה שנולד עמה, מהם שהתירוהו ודנו שאחר ששתלו השחלה באשה אחרת ומקבל חיות שם אין להא שה בע ל ת השחלה שייכות למה שנולד משחלה שלה, ומהם שדנו את זה כספק. אעפי"כ אמרתי להשיב אולי ימצא באפרקסתא דעניא מה שלא נמ צא ב מ ק" א, ויהיו חלקי בהצלת קדושת ישראל. ולא אאריך בהצעת עיקר פעולת השחלה אלא כפי הצ ו רך להבנת יסוד השאלה, והוא דכל נקבה נולדת עם שני שחלות שבה מאות אלפים או יותר חתיכות קטנות למאוד (הנקראים CELLS ), וכשבוגרת הילדה מתגדלים הסעל"ס (הנקראות בלשונם ביציות) ומדי חודש בחדשו יורדת הביציות מן השחלות למקום ששם עלולים להקליט ב זרע ה איש , וכשמתחברת עם זרע האיש מתהוה עיבור. והשאלה הוא אם מותר להוציא שחלה מאשה בריאה שיש לה שחלה הראוי ללדת , כדי לשתלה בתוך אשה שאין לה שחלה , או ששחלה שלה אינה פועלת כסדר העולם , ואינה יכולה להמציא ביצית הראויה להוליד מאיזה טעם שה וא , ו מה הדין אם אכן שתלו שחלה מאשה עם ה ביציות שנוצרו בה ב אשה אחרת, למי מתייחס הולד הנוצר מהריון ולידת המקבלת להיות אמו האמיתי ת של הילד או הילדה, ונפקא מינה מזה לענין הרבה דיני התורה שהם חיובי הבן להאם, וביותר ל דיני עריות אם אחות ה או שאר קרובות של בעלת השחלה הם התורמ ו ת , ו הם באיסור ערוה על בע ל של האשה המקבלת . עוד שאלה יותר חמורה , אם בעלת השחלה היא אשת איש או ערוה שהיא אסורה לבעלה של המקבלת השחלה, אם יש לחוש לממזרות לדעת הפוסקים ש אם מערבים זרע גבר עם זרע אשה שהיא ערוה לו , אף בלא ביאת איסור הוי הולד ממזר, ועכ"פ השאלה נוגע לדברים חמורים שבחמורות. א מכיון שקיבלתי שאלה זו מכמה רבנים לא כתבתי מי הוא השואל. ב וידעתי שמאז שנודע שיתכן שיהיה כדבר הזה להשתיל שחלה מאשה לאשה דנו בזה גדולי ישראל ב מקופיא, ומהם שלא ידעו מציאות הדבר, ומהם שלא הביעו דעתם להלכה למעשה אלא בדרך שיחה בעלמא ויש שדנו בהשאלה של לקיחת ביצית שכבר נתבשלה באשה שהולידה הביצית, להניחו באשה זרה כדי לערבו בזרע גבר שאינו בעלה, וגדולי הפוסקים אסרו זה בהחלט, אבל יש שדנו שאף על פי כן השתלת שחלה מותרת. ומכיון שנשאלתי מכמה רבנים מה דעתי להלכה ולמעשה, אמרתי אשיחה וירוח לי, ומה' אשאל תעזרני שלא אכשל. הפוסקים שדנו בשאלה זו בתחלת ההמצאה של השתלת שחלה של אשה באשה אחרת (מהם בשו"ת א) אבן יקרה ח"ג סי' כ"ט), דימו השאלה מי היא האם של הולד הנולד אחר השתלת השחלה, להדין דאיתא (סוטה מ"ג ע"ב) ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה, ודנו דה"ה אם שתלו שחלה באשה אחרת בטלה השחלה באשה (המקבלת) שבה שתלוהו, בפרט שהמקבלת גדלה הרתה וילדה העיבור על כן היא האם של הנולד ממנה, ואין שום איסור על הבעל להוליד משחלה של אשה אחרת ששתלו באשתו, אף שהשחלה בא מאשת איש, או מאשה שאסורה על הבעל משום ערוה או מנכרי. (אף שבאבן יקרה אינו מתייחס להשאלה שלפנינו, שכתב שהמציאו הרופאים לחתוך "כלי ההולדה" מאשה חיה, ואין ידוע מה היה בדעתו במ"ש כלי הולדה, ואנו דנים על העברת שחלה עם ביציות שבה, שמהם נעשה ביצית גמורה שהוא זרע האשה). ואחרי זה עד היום מדמים הרוצים להתיר שאלתינו להדין של ילדה שסיבכה בזקינה שבטילה בזקינה. גם מסברא מדמים העברת השחלה להעברת אבר כמו הלב מאדם לאדם אחר, שאחרי ששתלו האבר נעשה האבר ששתלו בהמקבל כאבר שהמקבל נולד בו, ודעתם שהביציות הקטנים מאד שבשחלה שמהם נעשה הזרע שמוליד, הם ממש כביציות של האשה המקבלת. ורבים דחו הראיה מילדה שסיבכה בזקינה לנידון דידן מכמה טעמים, גם לדעתי אין הנידון דומה לראיה, ואדרבה הדבר מבואר לאיסור, ומכיון שהוא הראיה היחידית מהגמ' שראיתי ושמעתי, והוא מן החמורות אמרתי אשיחה וירוח לי, ואציע הדבר לגדולים וטובים בעזרת השם הטוב. כדי לבא להמכוון אקדים הקדמה קצרה, שעלה בידי איבעית אימא מקראי אי בעית אימא מגמרא ואי ב) בעית אימא מסברא, דכדי שיהיה הולדה בבני אדם, צריכים לזרע שממנו מתהוה ולד הנברא, והוא זרע איש ואשתו ביחד, כבברכות (ס' ע"א) איש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. ועיקר ההולדה הוא מזרע האיש והאשה כמו שכתב רש"י (סנהדרין נ"ח ע"א) על והיו לבשר אחד, וז"ל מי שנעשה לבשר אחד, שזרע יוצא מהם, שנעשה בשר האם והאב אחד בו. וזרע האשה הוא ממה שנולדה בה מעת לידתה מאות אלפים ביציות בצורה של בשר קטן מאד, (כדי להבין הדברים אשתמש בתיבת ביציות) והיא גדילה במקום שנולדו בהאשה, ובימי בגרותה נגמרים הביציות אחת לאחת, ומאז ראויה שתהא נקלטת עם זרע האיש ומזה תוכל להתעבר. ומעת לידת נקיבה ובה ביציות יש בה כח המחיה הביציות על ידי נזילת הדם שבה, והוא מוסיף כח בהביציות להתגדל ולהתבשל שתהיה ראוייה להוליד ממנו (ונקרא .) hormones בלשונם ואעתיק לכאן מ"ש בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שס"א), ושמעתי מפי מרן הגאון החת"ס שגדול אחד מחכמי פראג, וכמדומני ב שהוא הגאון מהר"ם פישלס הורה להקל בכיו"ב (לענין בי דואר במתא שיכולין להגיע בבי דואר באותו יום ממקום רחוק אי משום זה חשיב מקום קרוב), והנודע ביהודה אמר על זה כבר הורה זקן, ומרן החת"ס אמר שמזה יכולים ללמוד במכל שכן למסלת הברזל בדורינו, אלא דחזיתיה לדעתיה שאמר כן בדרך חידוש, ולא להלכה ולמעשה, וכבר כתב בשו"ת חת"ס (סי' ש"א) שכל שלא אמר להלכה ולמעשה אין סומכים עליו כמ"ש בב"ב (ק"ל ע"ב) ע"כ. ומכיון ששאלה זו לא היה נוגע למעשה בימיהם אין ללמוד מדבריהם למעשה. ג וכבר דנו גדולי הדור בדור הקודם, בנידון השתלת ביצית מאשה אחת לחברתה, או מקופת תרומת ביציות, ויצא הדבר לדעת רוב גדולי הדור לאיסור ודאי, ובצדק הכריעו כן, מכיון דהנולד הוא מזרע שנולד באשה בעלת הביציות הוי הנולד בנה או בתה, אף שיש להמקבלת חלק בהתפתחותם, דלענין יחוס, לומר מי ילד אלה, בודאי שאין לחשוב שהאשה שממציאה ההארמאונ"ס היא אמו של העיבור, שאין הספקת ההארמאונ"ס אלא כמספקת מזון להחיות הזרע והעיבור. (ועוד שהדי. ען. עי. מוכיח שמזרע של אשה בעלת הביצית נולד הבן או הבת וכמו שיבואר), וכיון שהמקבלת אינה אלא מספקת חיות להזרע, לא יתכן שהעיבור או הולד שיוולד מהמקבלת יתקרא בן או בת המקבלת, משום שנשאה הולד בימי ההריון וילדה הולד, אף שיש לה חלק בהתפתחות הולד, וכל זה שייך גם בהשתלת כל השחלה עם ביציותיה, וכמו שיבואר. ויש ללמוד דבר זה, לחלק בין נותנת הזרע לבין המספקת חיות או גידול להזרע, מדברי הריטב"א (ע"ז ג) מ"ח ע"ב) בפלוגתת רש"י ותוס' והרמב"ן בענין אגוז של ערלה שנטעה, וז"ל דכיון שהאגוז שהוא הזרע עומד בקרקע ומשניהם (האגוז והקרקע) הצמח יוצא אין לך זה וזה גורם גדול מזה, ואינו דומה לההיא (חולין נ"ח ע"א) דספנא מארעא שכל העיקר הוא מן התרנגולת כי היא [זורעת] הזרע והמצמיחה ואין הקרקע אלא כעין מזון בלבד לתרנגולת לחממה, ועיי"ש. מכ"ש כשאין האשה מוספת כלום בזרע שממנו נוצר הולד, אלא כעין מזון לשמור על הזרע, ועיי"ש. ואעתיק לכאן מה שראיתי בשו"ת הגיד מרדכי (סי' י"ד) שהשיג על מהר"ם מטראני שהתיר אתרוגים ד) מורכבים וז"ל, שמעתי שרב אחאי הרב המובהק מהר"ם מטראני כתב בכלאי אילנות הכל הולך אחר הענף ולא אחר האילן, ולכן אפילו אם הורכב ענף של אתרוג במין אחר שאינו מינו כלל, הפרי היוצא ממנו כלו אתרוג מקרי ולא מקצת אתרוג, ולא דמי לכלאי בהמה, דהתם הזרע שנוצר ממנו הולד יש בו ב' כחות וב' מינין, כח הזכר וכח הנקבה, כי גם הנקבה מזרעת כמ"ש רבותינו, לכן גם הולד יוצא מעורב מב' מינין נראין ונגלין לעין, עד שלפעמים האדם מכיר בו מאיזה מינין היתה הרכבתו. אבל בכלאי אילנות הזרע שנעשה ממנו הפרי אינו אלא אחד, שהוא הענף המורכב, כי האילן שהורכב בו מעשה קרקע בעלמא קעביד, כי מה שיונק ממנו אינו אלא כח ההזנה לבד, כמו שיונק מן הקרקע, ואין לו שום חלק שותפות בזרע, והרי גם אם ירכיבו אותו באילן סרק שאינו עושה פירות הנה הענף יתן פריו בעתו כבתחלה, ולכן הפירי היוצא ממנו הוא כולו ממין הענף, ואינו ניכר ונרגש בו כח האילן הנרכב, עכ"ל מהר"ם מטראני שהביא. וממשיך בהגיד מרדכי, המתבאר מדבריו, דבהרכבה יחור מאתרוג או מפרי אחר האילן שהרכיבו בו היחור אינו נותן לו שום דבר כי אם הזנה בעלמא. על הדבר הזה לישרי לן מר, דלא חקר ולא דרש בזה דהוי כל בתר איפכא, שהאילן הנרכב נמי נותן לו כח וטעם בפירות היוצאים מן הענף דומה לטעם הפירות מהאילן, וכן בגרעיניהן וזה פשוט וברור לעיני הכל, וכמו שראו עיני כו'. נמצאת אתה למד והראת לדעת שהאילן נותן ליחור שהרכיב כחו מהפרי שלו, ולא כמ"ש רב אחאי ז"ל כי מה שיונק ממנו אינו אלא כח ההזנה לבד כו', וזו אינה לפנים דהאילן נותן כחו ממש, ואין החוש מכחיש לזה כאשר ידוע לכל, ואין הבחינה כבעל הנסיון, ונמצא ג"כ בבירור שהפרי יוצא מהיחור הוא מעורב מב' מינים כמ"ש הרב מהר"ם אלשיך, ודבריו של (מהר"ם מטראני) לא ניתנו ליאמר, עכ"ל. ועיין עוד להלן (אות י'). נמצינו למדין, דכיון שאמת נכון הדבר שהאשה בעלת השחלה נולדה עם הביציות שבה ואינה מוספת ה) לזה כלום, ואינה נותנת שום כח בזרע שנולד בה, מכ"ש שאם ישתילו השחלה עם הזרע שבה באשה אחרת לא תוסיף המקבלת שום כח בהזרע שיוולד מזה, דאין האשה פועלת אלא כח הזנה, כמו מי שממציאה מזון להחיות הביציות, והיאך יעלה על הדעת שהאשה שהרה וילדה שאינה מוספת שום דבר בהזרע שמוליד יקרא האם, משום כח הזנתה, ובעלת הזרע לא תקרא אם הילד. ד נחזור לברר אם יש ראיה מהגמ' שיתבטל השחלה בהמקבלת שיהיה השחלה וביציותיה כאילו היו ו) משלה, בגמ' (סוטה מ"ג ע"ב) איתא האמר רבי אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה. ופירש רש"י שסיבכה, לשון נאחז בסבך (בראשית כ"ב י"ג), שעשאה ענף בזקינה. וכמו שכתב רש"י שם קודם לזה, וז"ל מרכיב, שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו "ועושה ענף בתוך הנקב" ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו וישראל מותר להרכיב משני אילנות שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין דהוו ממין אחד זה בזה ע"כ. מבואר דבהרכבה עושה ענף חדש בהאילן, והענף יונק מהאילן (כנ"ל אות ד'), ועל כן נעשה חלק מהאילן ובטל הענף בהאילן, ומה שכתב רש"י מותר להרכיב שתי אילנות שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין, ר"ל שהוא הרכבת היתר שעליה דן הגמ' מהו הרכבת היתר, אף שבדרך כלל מרכיבים זה בזה משום שפירותיהן משונות זו מזו. אבל בהשתלת שחלה של אשה לחברתה אין השחלה מקבלת שום יניקה מהאשה המקבלת, שנאמר שבטילה השחלה והביציות שבה להאשה המקבלת כמו בילדה שסיבכה בזקינה שהזקינה משפעת גם כח לשנות הזרע שבענף כמ"ש באלשיך להלן (אות י'), ואין כאן אלא הנחת השחלה וכל החבילה שמקושר בה מאשה אחת לאשה אחרת, ואין המקבלת משפעת אלא הארמאונ"ס להשחלה וביציותיה כדי לקיימה, והוא כמו מזון להחיותה, ובשביל זה אין לקרותה אם הילד. כעת חידשו בנידון דידן סברא חדשה להתיר השתלת השחלה, אף אם נאמר דהשתלת ביצית מבושלת ז) כל צרכה אסורה, משום שמשתילים זרע של אשה זרה באשת איש, מ"מ כל שהביצית לא גדלה כל צרכה בעת שעושים הניתוח לנתק השחלה ממי שנולד בה אין בזה איסור, ודנו דהשחלה והביציות שבהשחלה שמשתלים באשה אחרת, הוי כענף שמרכיבים באילן וכילדה שסיבכה בזקינה ובטילה באשה המקבלת, ונעשית כאבר מאשה המקבלת, והביציות הם כביציות שלה, ולדעתי אין לזה שחר. חדא, משום מה שכתבתי דלא מצינו שבטילה דבר אחד בחבירו אלא דומיא דענף שסיבכה בזקינה, משום שבטלה להזקינה לינק ממנה כמו שהבאתי לעיל (אות ד') משו"ת הגיד מרדכי. ועוד מי נתן גבול זה שעד שלא נעשה ביצית גמורה מן מה שקוראים בשר שבשחלה, אינה נחשבת כזרע שאינה מתבטלת עם הענף בזקינה, אטו כתבה תורה או הורו לנו חכמינו שאסור להשתיל זרע בגוף אחר, שנאמר דזה אינו נקרא זרע, האיסור הוא שמשתילים זרע אשה זרה בפרט אם היא ערוה על בעלה של המקבלת ההשתלה, משום שגורמים שהבעל יוליד על ידי זרע של בעלת השחלה, ודבר זה שייך גם כשהביציות קטנים מאד. ומה שראיתי מהכותבים בהנידון, שכל זמן שהביציות (הסעל"ס) אינם ראויים להקלט בזרע האיש ח) לא נחשב כזרע של בעלת השחלה, הוא נגד כל הגיון, והתורה מכחישם, דבפירוש כתבה תורה (בראשית א' י"א י"ב) ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו "אשר זרעו בו" על הארץ ויהי כן, ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי "אשר זרעו בו" למינהו. ופירש רש"י אשר זרעו בו הן גרעיני כל פרי שמהן האילן צומח כשנוטעים אותו. הרי התורה כתבה עץ עושה פרי "אשר זרעו בו" על גרעיני כל פרי תיכף בשעה שנעשה פרי, אף שצריכים ליטע גרעיני הפרי וצריכה להרקיב בהאדמה קודם שנעשה ראויה שיצמח ממנו אילן הצומח, כבר נאמר עליהם אשר זרעו בו, והכי נמי בשר השחלה אף שעדיין לא נגמרו שתהיה ראויה להקלט עם זרע האיש יש לומר עליהם אשר זרעה בה משעת לידתה, והוא נקרא זרע האשה משום שנולדה הנקיבה באופן אשר זרעה בה, כמו בפרי, ועל כן אסור לשתל השחלה עם ביציותיה (שקוראים בשרה) באשה המקבלת, כי זרע לא שייך שתתבטל בהאשה המקבלת. ה עוד תלו ההיתר, משום שבכל השתלת אבר מאדם לחבירו, כגון השתלת לב או יד בטילה האבר ט) המושתל להמקבלו, והכי נמי בהשתלת שחלה עם ביציותיה נעשו השחלה והביציות של המקבלת, וגם לזה אין יסוד כמו שאבאר. בגמ' הנ"ל בילדה שסיבכה בזקינה אמר ר' אבהו בטלה הילדה בזקינה, ולא ידעתי אם נקודה הנכונה הוא ביטלה בחיר"ק הבי"ת, או הביטול הוא מאליו והבי"ת הוא בשב"א והטי"ת הוא בציר"י, ובכל אופן האמת הוא שמי שסיבך הענף בהזקינה ביטלה להזקינה, שיהיה הענף יונק מהזקינה ככל ענף שבאילן, והכי נמי במי שהשתילו בו אבר מאדם אחר כגון לב, היה השתלה לפעול בהמקבל ככל פעולות הלב באדם, ועל כן בטילה הלב בו. אבל לא כן הוא בהשתלת שחלה, שאין השחלה פועלת בהאשה המקבלת, ואין כאן אלא העברת מקום הנחת השחלה לגופה, לענין נתינת מזון להשחלה על ידי הארמאונ"ס שלה, ולא שייך לומר שבטילה בה משום שקושרו שם לזמן ארוך. וכי יעלה על הדעת שאם לא הרכיב ענף באילן, אלא חיבר ענף באילן, באופן שאין הענף מושפע מהאילן אלא מקבל חיות מהאילן שלא יתייבש, יתבטל הענף להאילן, ויהיה לו דין האילן לענין ערלה. גם אין שום הגיון לומר, שכיון שהשתילו השחלה באשה זרה, ביטלה בעלת השחלה הכח והזכות של לידת בנים ובנות מביציותיה להמקבלת, ומסתבר שאילו ידעה בעלת השחלה שעל ידי העברת השחלה לאשה אחרת כמו קרוביה, מוסרת התחשבות הבנים הבאים מזרעה להמקבלת, לא היתה מסכמת לזה. והעיקר הוא כנ"ל דלא שייך לומר שביטלה אם לא עשה אלא הנחה וקשירה לשם. עוד אבאר הנראה לדעתי בדעת האלשיך וחתם סופר בנוגע להנידון, דנראה מדבריהם דרק במקום י) שתלה הכתוב הדין בעץ, אמרינן דענף שסיבכה בעץ דינה כעץ, אבל בשאר דברים אין אחד בטל בחבירו. בשו"ת האלשיך (סי' ק"י) כתב, נשאלנו אם יוצאין בחג באתרוג מורכב אם לאו, ואם הורכב יחור של לימון באילן אתרוגים לא קא מבעיא להו, דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימוניש, כדברי הגננים, וכמו שכתב רש"י ז"ל (סוטה מ"ג ע"ב ד"ה מרכיב) שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו ע"כ. כי קא מבעיא הוא איפכא שהורכב יחור של אתרוג בלימון שמוציא היחור ההוא דוגמת אתרוג, ואין הפרש אלא שהחמוץ שבתוכו מרובה, מה שאין כן לאתרוג בלתי מורכב שהחמוץ מועט והקליפה שעליו עבה מאד כו'. וטענת המורה היא כי כבר נתבטלה יניקת הלימון בתוך האתרוג שהורכב בו וכאילו כולו אתרוג, וכתב הוא ז"ל לאפוקי מדבריו, והביא דברי הר"ן (ר"ה ט' ע"ב ד"ה ואסור) דבמרכיב באילן הנטוע למאכל, משו"ה לא נהגא ערלה בהרכבה דקיימא לן ילדה שסיבכה בזקנה בטלה כראיתא בפרק משוח מלחמה, הרי בפירוש שנתבטל הייחור לגבי האילן, והיא גמרא ערוכה ילדה שסיבכה בזקנה בטלה, ואם כן ה"נ בטל ענף האתרוג לגבי הלימון, וכאילו כולו לימון, והתורה אמרה אתרוג וליכא, והאריך בזה קצת עיי"ש כל הלשון. יא) וכתב החת"ס בתשובה (או"ח סי' קפ"ג) בזה"ל, אך מ"ש האלשיך בתחלת תשובתו והאריך מש"ס (סוטה מ"ג ע"ב) תמוהים דבריו, מה ענין ילדה בטלה בזקנה לכאן, התם לענין ביטול איסורים מיירי ולא שישתנה הפרי ויעשה מאגוז תפוח, מהא לא מיירי כלל. ויש להוכיח כן מסוגיא דהתם דאלת"ה להס"ד דהו"א הא דפרט למרכיב ככולי עלמא אתיא וכר' אליעזר בן יעקב נמי, תיקשי איך אפשר בהרכבת איסור א"כ תו לא הוי כרם דהרי הפרי בטלה ונעשית מין אחר ואין כאן כרם, אלא ע"כ הפרי לא בטלה והכרם נשאר כרם כמו שהיה, אך לפי האמת דעכ"פ כח אחר מעורב בו בלי ספק שאיננו פרי עץ הדר, ותליא אי אמרינן דמו ואפילו מקצת דמו וכמ"ש בתשו' רמ"א (סי' קי"ז) ואסור. ו אמנם בתשובה אחרת (או"ח סי' ר"ז) כתב, וז"ל בתשו' מהר"מ אלשיך (סי' ק"י) כתב בפסול המורכבים, יען קיי"ל (סוטה שם) ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה לענין ערלה, נמצא ממ"נ אם סיבך יחור של לימונים בעץ אתרוג, הרי הפרי הגדל באותו יחור יש לו כל תואר לימוני ואין לספק בו כלל שאיננו אתרוג, אך יחור של אתרוג המורכב באילן לימוני וגדל עליו אתרוגים, מ"מ כיון שילדה בטלה בזקנה הרי איננו פרי של עץ הנקרא הדר אלא פרי של עץ הנקרא לימוני, והתורה אמרה פרי עץ הדר, והכא שילדה בטלה בזקנה נקרא העץ וגם היחור על שם זקנה והוא פרי עץ לימונים, אלו דבריו ז"ל, ע"כ. ולכאורה דברי החת"ס סתראי נינהו, דבסי' קפ"ג נקט דאף פרי מענף שסיבכה באילן אין דינו כמין יב) האילן ודלא כהאלשיך, ואילו מדבריו בסי' ר"ז נראה דבענף שסיבכה באילן הוי הפרי כהאילן. והאמת יורה דרכו, דהחת"ס (סי' קפ"ג) דן על מ"ש האלשיך באתרוג שגדלה על ענף של אתרוג שסיבכה בעץ לימון, והנידון הוא על האתרוג שגדל הענף, ודעתו דהוא פרי עץ הדר שכן תוארו ומהותו כאתרוג, והתורה אמרה פרי עץ הדר דהיינו שהפרי יהיה אותו פרי שהוא הדר, והשיג על האלשיך שכתב דבטל ענף האתרוג לגבי הלימון, וכאילו כולו לימון, "והתורה אמרה אתרוג וליכא", ודעת החת"ס שמטעם זה לא ניתן להאמר שלא יצא בו חובת ולקחתם פרי עץ הדר, כיון שתוארו אתרוג. אבל (בסי' ר"ז ובחידושים ללולב הגזול) חזר בו מזה, ודעתו דפרי עץ הדר שחייבו התורה ליקח בחג יג) המכוון הוא שיהיה פרי מעץ הדר, וכיון שסיבך הענף של אתרוג בעץ לימון בטלה להעץ לענין שיהיה נקרא פרי עץ לימון. והעמיס זה באלשיך, והוא משום שהאלשיך כתב ה"נ "בטל ענף האתרוג לגבי הלימון", וכאילו כולו לימון, והתורה אמרה אתרוג וליכא, וכ"כ האלשיך עוד שם בנדון דידן ודאי דאמרינן דבטל ליה אתרוג לגבי לימון, "דייחור שנפסק מאילן האתרוג" והורכב בלימון שהיא ילדה בזקנה בטלה לה לגבי לימון, וכלימון דמיא ואין יוצאין בו. ודברי החת"ס הם ברורים, דהאלשיך דן על גוף היחור שבטלה בזקינה ונעשית חלק מעץ הלימון. אלא במ"ש והתורה אמרה אתרוג וליכא צריכים לדחוק, שרוצה לומר והתורה אמרה פרי עץ הדר וליכא. ואין כאן סתירה בדברי החת"ס, שדעתו דמה שנולד אתרוג מיחור של עץ אתרוג הוא אתרוג, ואעפי"כ כיון שסיבך הענף של אתרוג בעץ לימון, נקרא פרי "עץ" לימון משום שהענף בטל בעץ הלימון, ואינו פרי עץ הדר. ותורת אמת היתה בפיהו של מרן החת"ס בהבנת דברי האלשיך, דיש שני דברים בדין כשרות פרי יד) להיות אתרוג, לצאת בו ידי חובת לקיחת אתרוג, חדא שיהיה אתרוג בתוארו ככל פרי עץ הדר, ועוד שיהיה פרי שגדל על עץ הדר. דבזה מיושב מה שהקשה בשו"ת צמח צדק (חאו"ח סי' ס"ד) על מ"ש האלשיך, וז"ל נידון אתרוגים המורכבים הנה מהר"ם אלשיך (סי' ק"י) פסל אתרוג מורכב דאם הורכב יחור של לימון באילן אתרוג לא מיבעיא דפסול, דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימוניש כדברי הגננים, וכ"כ רש"י (סוטה מ"ג ע"ב ד"ה מרכיב), ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו. אלא אפילו איפכא שהורכב יחור של אתרוג בלימון שמוציא היחור ההוא דוגמת אתרוג הא קי"ל דילדה שסיבכה בזקינה בטלה (בסוטה שם, ובנדרים נ"ז ע"ב) בפי' הר"ן לשם. וא"כ בנ"ד בטל ליה יחור של אתרוג לגבי לימון וכלימון דמי ואין יוצאין בו, עכ"ד. וצ"ע דא"כ אם הורכב יחור של לימון באתרוג נימא דבטל הלימון לגבי האתרוג וכאתרוג דמי, וזה סותר למ"ש לעיל, דהא פשיטא דה"ל לימון. (ולכן דרך הצ"צ בדרך אחר בסוגיות הגמ'). ולפי דברי החת"ס דעת האלשיך הוא דשני דברים פוסלים באתרוג, בתחלה דן לפסול בסיבך יחור לימון באילן אתרוג משום שתוארו כלימון ואינו אתרוג, ואחר כך דן לפסול בסיבך יחור אתרוג בעץ לימון, ז דכשמסבך ענף בתוך אילן נעשה הענף חלק מהאילן ואין האתרוג שנצמח על הענף פרי מעץ הדר, ולא קשה דא"כ יוכשר ענף לימון באילן אתרוג, דאף שאכן נצמח מפרי עץ שהוא הדר הוא עצמו אינו אתרוג. נמצא העולה מדברי החת"ס (ולפמ"ש החת"ס בסי' ר"ז גם האלשיך יודה לזה), דאם סיבכו בעץ טו) ואם תוארם כאתרוגים דינם כאתרוגים, ולא אמרינן דבטלה ג לימון ענף מעץ אתרוג, יגדל על הענף אתרוגים הענף בזקינה ומה שגדל הוא לימון, אבל כשדנין על הענף מאיזה אילן הוא, אמרינן דהאילן של הענף הוא אילן הלימון שנסבך בו ענף האתרוג, והוא משום שכל פירי צריך לינק מאילן שמחובר לקרקע, וכל ענף יונק מהאילן ועל כן אינו פרי מעץ הדר, וכן הדין לגבי ערלה דילדה שסיבכה בזקינה בטילה הילדה לזקינה משום שנעשית ענף מהזקינה שהיא העץ שאמרה תורה (ויקרא י"ט כ"ג) ונטעתם כל עץ מאכל. אבל בדבר שאין בו דין מצד העץ לא אמרינן שבטילה אחת לחברתה משום שסיבכה באחר. ולפי שנראה דמ"ש החת"ס בכוונת האלשיך הוא הנכון והברור, על כן לא נכנסתי בפלפול בדעת שאר האחרונים שדחו דברי האלשיך, ודעתם דאין להחשיב מרכיב מין בשאינו מינו כדין ילדה שסבכה בזקינה, לדון מה היה דעתם בנידון דידן. גם לא הבאתי דעת הראשונים דלא שייך הדין של ילדה שסיבכה בזקינה דבטלה הילדה בזקינה אלא לגבי ערלה, שהספיק מה שכתבתי בדברי האלשיך וחת"ס, דדין זה לא שייך אלא במה שאמרה תורה ונטעתם כל עץ מאכל, וכן במה שכתבה תורה (שם כ"ג מ') ולקחתם לכם פרי עץ הדר, וכמו שכתבתי. ומה שכתב כבודו שהמתירים דבר זה, אומרים שאין להביא ראיה ממה שצורת ותכונת נפש הנולד טז) הוא כבעלת השחלה, וכן הדי. ען. עי. הוא כן, משום שעל פי דיני התורה אין להתחשב עם הדי. ען. עי., לדעתי אינו נכון כלל, שהדי. ען. עי. הוא דבר טבעי והוא כמעט הוכחה ברורה, ובזה אנו סומכים על חכמיהם שביררו דבר זה, כמו שאנו סומכים על הרופאים אף לעשות ניתוחים על הלב והמוח בעניני פיקוח נפש, והכל תלוי על פי חכמתם ועל פי סטאטיסטיקס, וידעתי שגדולי הדור סמכו על הדי. ען. עי. להתיר עגונות להנשא כשהיה הכרח להתירם מעיגונם, ומכ"ש שנאמנים חכמיהם שמוכיחים מי הם ההורים על פי הדי. ען. עי. בנסיון של מליונים, להחמיר על פיהם, שלא להכנס להיות מולידים בנין מנשי חבריהם, וחששות חמורות של עריות. וידוע מה שכתב החת"ס (יו"ד סי' קנ"ח) בזה"ל האמת יורה דרכו דאין לסמוך על הרופאים על גוף פרטי מה שהם שפטו בשכלם על גוף זה, אבל המה נאמנים בדברים כלליים שהמה מקובלים שיש כך וכך בעולם. ובחלק (אהע"ז ח"ב סי' ס"א) כתב שפטתי לאמת נכון הדבר שהרופאים נאמנים על דבר כללי ולא על גוף פרטי, על דרך משל שיאמרו שיש בטבע עולם שתפיל אשה משומא שיש לה בגופה כמין שערות ויבחושים אדומים, וזה נאמין שיהיה זה כן במציאות עפ"י קבלתם מהראשונים, וכמ"ש (שבת פ"ה ע"א) לא תסיג וכו' ע"ש, אבל להאמין להם שגוף הזה יש בו שומא, זה לא נאמין כי דמיונם כוזב. וכן דעתו בכמה תשובות להלכה למעשה שאין סומכים על רופא עכו"ם בגוף פרטי, אבל סומכים במה שאומר על פי לימודיו בכללות, ואנו סומכים על זה להתיר איסורי כריתות. ובודאי שיש לחוש ולקבוע כן לחומרא שבעלת השחלה הוא אם הוולד שנוצר בגוף אשה המקבלת. ואפילו אם תמצא לומר, שאין לאסור להשתיל השחלה של אשת איש או ערוה בתוך אשת איש אחרת יז) כדי שתוליד על ידי זה ר"ל מהאי דעתא, הדבר מגונה ומכוער מאד שאדם כשר מישראל יוליד מן זרע שנתהוה ובדברי מהר"ם מטראני הנ"ל (אות ד') מבואר יותר דהעיקר באתרוגים הגדלים על ענף מעץ אתרוג הוא מהענף, והעץ בטל ג בהענף. ח באשה שהיא אסורה עליו משום ערוה, בפרט כשהדי. ען. עי. יוכיח כן שהזרע אינו מאשתו אלא מהאסורה עליו. מלבד שיש לחוש שיבא מזה מכשולות רבות ועצומות, לדוגמא אם הרופאים יחושו התבשלות הביציות על ידי סמים, ויחליטו להעביר השחלות עם ביציות שכבר נתבשלו וימציאו אופן שיקליטו בזרע הזכר, ואין צורך להביא דוגמאות של מכשולים שיבואו מזה והחכם עיניו בראשו. והנראה דכיון שביררנו שהביציות שהם זרע האשה לא נעשו כבשר האשה המקבלת, והוא זרע האשה בעלת השחלה, ואם בעלת השחלה אסורה על בעל המקבלת באיסור ערוה, אסור לבעל המקבלת להוליד מביצית שבא מהשחלה, ויש בזה איסור ממזרות לפי מה שהורה גאון ישראל וקדושו אדמו"ר זצ"ל בשו"ת דברי יואל (סי' ק"ז-ק"ט) דאם עושים הזרעה מלאכותית ומכניסים זרע איש זר באשת איש ומולידים על ידי זה הוי הולד ממזר, והכי נמי אם מכניסים זרע אשה אחרת באשה המקבלת ובעל המקבלת מוליד על ידי זה, מולידים ממזרים. ולפי דעת מרן זצ"ל לא מועילים כלום במעשה זה שאסור לבעלה להוליד ממנה, ולכל הדעות אסור לעשות כן משום שמא ישא הולד הנולד על דרך זה אחותו מאמו שנולד לה כשהיה לה שחלה בריאה. העולה מדברינו. אם משתלים שחלה עם ביציותיה (שנעשים זרע האשה) מאשה בריאה באשה שאין לה א) השאלה: שחלה או שאין שחלתה ראויה להולדה, ויולדת המקבלת מהביציות שבשחלה מבעלה, מי נחשב אם הולד, אם בעלת השחלה הוא אשת איש או קרובת ערוה לבעל המקבלת, אם מותר להבעל לדור עם אשתו ב) שיוליד מזרע א"א או ערוה, או יש לדון שהשחלה וביציותיה נתבטלו בהמקבלת, ונעשית זרע שלה, תשובה: כבר פסקו גדולי הדור שאסור להעביר ביצית ד) זה ברור שגם להאשה יש זרע שמוליד כמבואר בחז"ל, ג) מאשה לחברתה, ואם עשו כן הוי בעלת הביצית האם, והולד נולד מזרע גבר עם זרע התורמת הביצית ויש בזה משום עריות אם התורמת היא אשת איש או אסורה משום ערוה להבעל שמוליד ממנה, ועל כל פנים בעלת השחלה בין אם היא אותה שנולדה השחלה עמה בלידתה בין אם משתלים ה) יש בזה איסור חמור, השחלה באשה אחרת, אינם מוסיפים דבר בהשחלה ואינם גורמים שינויים בהביציות, אלא מגדלת הביצית יש ללמוד מהריטב"א שיש חילוק בין ו) על ידי הארמאונ"ס, שאינו אלא כמזון להחיות ולגדל את הביציות, וכן מבואר בשו"ת הגיד ז) פעולת הזרע לפעולה הנצרך ללידה, דהשני אינו אלא כמזון שגורמת חיות וגידול, מה שנמצא בחז"ל דילדה שסיבכה בזקינה בטילה הילדה בזקינה, הוא מטעם ח) מרדכי בשם מהר"ם מטראני, שענף שניתן בזקינה ויונקת ממנה בטילה בו, אבל בהשתלת השחלה אין השחלה ענף שיונק מהאשה ועל כן אינה בטילה בהאשה, ואין השתלת השחלה, אלא כמו שמניח חבילה (שחלה) שבאשה, באשה אחרת ומחברה אין שום סברא דכל שהביציות הם קטנים בטלים במיעוטם, וכי מי נתן גבול איזה זרע שגורם הולדה ט) שם, ראיה מן התורה שנקרא זרע תיכף מבריאתה משום שממנה י) בטילה, ואיזה זרע שכבר נתגדל אינו בטילה, ויש שמדמים השתלת שחלה להשתלת אבר לאדם המחוסר אבר כגון יד או לב, ואינו דומה כלל יא) יזרע זרע, כיון שאינו בטילה שם לעשות מלאכת אבר, אטו ייבטל עץ סרק שחיבור לעץ כדי שיחיה העץ שמחברו שם מה שנראה מהאלשיך שאם הרכיבו ענף אתרוג בעץ לימון יב) ולא יתייבש, ואין כח בעץ הראשון להניק בו, וגדל על הענף פירי כמו אתרוג, דבטילה בלימון ואינו אתרוג, כתב החת"ס שהוא תמוה, דבאמת אזלינן בתר אעפי"כ כותב החת"ס בשם האלשיך דאם הרכיבו ענף אתרוג בעץ יג) מה שמתגדל בהענף כיון שנראה כן, לימון וגדל אתרוג האתרוג פסול, דהאתרוג הגדל על הענף שיונק מעץ לימון בטילה לעץ הלימון ואינו פרי של ההוכחה מהדי. ען. יד) עץ הדר, מבואר מדבריהם דרק במקום שתלה התורה הפרי בהעץ בטל הענף להעץ, עי. שהולד הנולד הוא מזרע של האשה בעלת השחלה חזק, וסומכים על חכמת חכמי עכו"ם כשאין דנים על ט לפי מה שנתברר דאזלינן טו) גוף פרטי, ואף להתיר נשים עגונות סמכו על זה גדולי הדור, והיאך ניקל בזה, בתר הזרע שבשחלה, לדון להולד שנולד מהביציות שבשחלה שהם מזרע הראשונה, ולפי זה יהיה בהשתלת אף אם יתעקש טז) שחלה איסורים חמורים בפרט על הבעל המשותלת, ויהיה חשש ממזרות בהנולדים מזה, אחד לסמוך על דעתו להתיר השתלת השחלה, מכיון שחדשים לבקרים נולדים דרכים של הרכבות שונות ומי יודע מה יולד יום, ויסמכו לדמות מלתא למלתא למה שהתירו, היה טעם מספיק למנוע להתיר זאת. אקוה לשמוע שהמתירים זאת יחזרו מדעתם ולא ישמע בבית ישראל דבר הרע הזה. כתבתי בחפזון וקצרתי במקום שאמרו להאריך מחמת הטרדא ועוד חזון למועד בעזרת השי"ת כתבתי ג' לס' טהרה ר"ח אייר תשפ"ה ואחתום בשים שלום מנחם זכרי' זילבער ולהשלמת הענין ראיתי לנכון להעתיק תשובת הגאון עמוד ההוראה בעל שבט הלוי זצ"ל אף שאין המדובר בהשתלת שחלה אבל דברים שייכים גם בהשתלת שחלה וידוע ומפורסם שדעתו היה גם לאסור השתלת שחלה בכל אופן. זה לשון שו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' רס"ד) באתי להשיב בקיצור לכ"ת על עסק נדון הפונדקית באשה שאין זרעה מסוגל ליצר ולד בן קיימא ומרכיבים לה לפי המצאת הרופאים זרע מאשה אחרת שמתחבר אח"כ עם זרע בעלה, והולד נולד מהאם, ונוצר מזרע אשה זרה וזרע בעלה. דעתי העני' ברור שזה מעשה איסור רחוקה מקדושת התורה, ומצוה לרחקה בשתי ידים ולא יועילו כאן כל הפלפולים שכבר נו"נ בזה איזה רבנים שליט"א בענין היחוס של הולד אם אזלינן בתר הזרע או בתר האם המולידה, כי אחת ברור ופשוט כי כח היצירה ותכונת הולד באבריו ומהותו מונח בזרע האשה בצירוף עם זרע בעלה וע"ז כתבה תוה"ק ודבק באשתו, ובסנהדרין (נ"ח ע"א) ולא באשת חבירו [ועיין תוס' קידושין י"ג ע"ב ועוד] ובמקרא זה מפורש ודבק באשתו והיו לבשר אחד, וקאי על הולד הנוצר משניהם כמש"כ רש"י סנהדרין שם, וז"ל שזרע יוצא מהם שנעשה בשר האב והאם אחד בו עכ"ל ואי ס"ד שמותר עפה"ת כמעשה הנ"ל, הרי אפשר להיות דבוק באשתו ולהיות לבשר אחד עם אשת חבירו או סתם זרה בולד הנוצר משניהם והתורה קבעה זה לתנאי ראשון של נשואים להיות לבשר אחד ע"י זרע שניהם, ע"כ מי שאינו רוצה לחלל קדושת דורותיו יברח ממעשה הנ"ל כבורח מן האש ואז טוב לו והקב"ה יקבל תפלותיו ברחמים להפקד בדרך הטבע והרגיל ולא ח"ו בדרך איסור הנ"ל, וזה גאות דקדושה של עמינו הק' להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך למיוחסים אחריך כאז"ל.